מי עמי בפייסבוק      
   הוסף למועדפים  צור קשר  מפת האתר   
 
כניסת חברים
שם משתמש ( מספר טלפון )
סיסמא
 
טל - מציפי 
 

טלטול,
אני עומדת כאן ומסרבת להאמין.
אתה, ששתית  את החיים מכל כיוון אפשרי, שהחיוך לא נעלם מפניך
פתאום אין.
זוכרת איך הקדמת להיוולד, מיהרת לשנה החדשה, לא נתת לאמא לינדה שהות להתארגן לקראתך ואנחנו, החברים והשכנים, הסתערנו על הבית שהכל יהיה מוכן לבואך.
אצלנו היית בן בית. כמו אח לענבל, שובב אמיתי עם אנרגיות שלעולם אינן נגמרות.
כשהיית דופק בדלת, היינו נכנסים לכוננות ספיגה, אך החיוך שלך היה ממיס אותנו.
בבית הספר הדמוקרטי בו בחרת ללמוד מצאת חברי נפש ופרחת. את כמות החברים יכולנו לנחש לפי מספר האופנועים שחנו ליד הבית.
אני לא שוכחת את הראיונות שעשית לכל חבר שדנית וקרן הביאו הביתה. אף לא אחד מהם הצליח להימלט מחקירה צולבת של שומר הבנות. מאוחר יותר ניסינו להחזיר לך, לתחקר את החברות שהבאת הביתה עד שהגיעה ליאת ...
אני זוכרת כמה דאגנו כשהתגייסת, כמה יפה נראית במדים, כמה גאה היית, שיחות הטלפון עם הצלצול המיוחד שהגיעו להורים והודעות האס. אם. אס. "מאמי, מאמי" ...
זוכרת את המיילים שהחלפנו והתמונות ששלחת לי, השכנה מהודו. את הפעמים בהן תפסתי אותך און ליין, את ההחלטה שלך להפתיע את המשפחה ולחזור לקראת לידתו של גלעד שכל כך דומה לך.
לא בכדי בחרת להיות מדריך טיולים. לפני כמה חודשים ישבנו אצל ההורים והתגלגלנו מצחוק כשחיקית קבוצת בנות שהדרכת. אחר כך סיפרה לי אמא שלך על המעריצות ומכתבי התודה שאתה מקבל.
טלטול,
אם יש מישהו שהוא סמל אהבת החיים, זה אתה.
ופתאום אין.
אני נפרדת ממך היום, אבל לא באמת נפרדת, ומבקשת ממך שתשמור עלינו מלמעלה, עם חן ועופרה ויניב וביחד תעצרו את היד שקוטפת אתכם מאיתנו.
אוהבים אותך ילד וכבר מתגעגעים.

ציפי צבר
13.5.07




חזרה

 
   מי עמי - © כל הזכויות שמורות    מי עמי  -  אתר האינטרנט  -  מפת האתר  -  רשימת דוא"ל  -  רשימת טלפונים  -  צור קשר