מי עמי בפייסבוק      
   הוסף למועדפים  צור קשר  מפת האתר   
 
כניסת חברים
שם משתמש ( מספר טלפון )
סיסמא
 
יניב - מכתב מאמיר 
 
יניב

לפני שנה בדיוק, ישבנו על חופי הים הקאריבי בקוסטה ריקה. בארץ געשו הרוחות סביב ההתנתקות. אתה, במעין התנתקות משלך, לא רצית לשמוע מה קורה פה בארץ. "הטיול הזה הוא חלום חיי, ואני לא אתן לשום דבר להפריע לי בזה". ככה אמרת לי. ובאמת לא נתת לשום דבר להעיב על השנה הקסומה שעברנו שם, כנראה גם בגלל שהיה לך ברור לגמרי שכאשר נחזור יהיו צרות אחרות.
לפני חודש כאשר החלה סוגיית הצו 8 לרחף באויר, לא היה לך ספק- אם קוראים אז אתה בא. אני לא אתפלא אם יספרו לי שאתה התנדבת לצאת מחוץ למחסה בדרך למשימה שתהפוך לאחרונה בחייך.
אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר וכל מי שכאן יעיד בלב שלם, שאתה, יניב, מהטובים ביותר. אומרים גם שנסתרות הן דרכי אל ובאמת אנחנו לא מצליחים להבין למה.
אנחנו הדור שנולד במלחמת לבנון הראשונה וסופד חבר אהוב במלחמת לבנון השנייה. אני רוצה להביע משאלה שאנחנו נהיה הדור שיצליח במקום שבו כשלו קודמינו. שנגדל את ילדינו במדינה בלי מלחמות. במדינה שבה לא צריכים הורים לקבור את בניהם, במדינה שבה לא צריכים ילדים בני עשרים ו..לבכות על מות החברים הכי טובים שלהם. במקום שבו השפיות היא לא עניין זמני.
בטיול שלנו באמריקה הלטינית, למדתי עליך הרבה דברים. אחד מהם הוא שאתה אוהב לקום מוקדם בבוקר. כאשר הייתי מתעורר בשעת אמצע היום, אתה כבר היית אחרי ארוחת בוקר, טבילה בים, מקלחת קרה ו-50 עמודים בספר. היית שוכב שם על הערסל, עם הספר ביד ומנופף לי לשלום.
אז, יניב, בבקשה ממך, מחר, כאשר אתעורר לעוד בוקר חדש, בבקשה תהיה שם ותעיר אותי מהחלום הזוועתי הזה.




אוהב אותך,

ומחכה שתחזור,

אמיר



חזרה  
   מי עמי - © כל הזכויות שמורות    מי עמי  -  אתר האינטרנט  -  מפת האתר  -  רשימת דוא"ל  -  רשימת טלפונים  -  צור קשר