מי עמי בפייסבוק      
   הוסף למועדפים  צור קשר  מפת האתר   
 
כניסת חברים
שם משתמש ( מספר טלפון )
סיסמא
 
דברים שכתב ליאור ביום הזיכרון לחללי צה"ל 
 

23.4.2007

לא יודע איך להתחיל, אז התחלתי ככה ...
שיינברום,
כבר שמונה חודשים ועשרה ימים שאני רוצה לכתוב לך.
כבר שמונה חודשים ועשרה ימים שאנחנו מדברים. מקווה שאתה שם לב ... כבר שמונה חודשים ועשרה ימים, אבל מי סופר ...
אין יום ואין לילה שאתה לא שם. נראה לי שאפילו תשמח לדעת שצירפתי את חסון לשיחות היומיות שלנו.
בכל פעם שהיינו נכנסים ללבנון, או נוסעים לחו"ל כמו שהיינו אומרים, אם זה היה איתך, הרגשתי בטוח! נתת לי תחושת בטחון שאין לה הסבר. ידעתי שאם אתה שם, יהיה בסדר. היית לי כמו חומת מגן מנטאלית ואתה אפילו לא ידעת ...
דווקא השיחה המורכבת והארוכה שגם אתה היית נוכח בה פיזית, היתה מאחורי איזה שיח בתוך לבנון. נראה לי שזה היה שבוע לפני שהתהפך עלינו העולם. דיברנו על מערכות יחסים של בני זוג שנמצאים בקשר למעלה משנתיים. נושא קצת הזוי לדבר עליו כשאתה מאחורי איזה שיח, מסתתר בזמן לחימה. היה לנו מאד כייף לשמוע ולהשמיע עצות והכוונות אחד לשני. אמרתי שהנושא קצת הזוי, בעצם יניבי - אולי זה היה הדבר הכי שפוי באותו הרגע. אני זוכר שוואסח התגנב לשיח שלנו ושאל אם הוא מפריע. רציתי לומר לו שכן, רציתי לספוג ממך עוד קצת ממך ...
ילד סמוק, נראה מתבייש, להסתכל בעיניך ולדעת שיש, יש לי שומר. היה לך חשוב לדעת שאם נכנסים לעומק, או רק עוברים את הגדר, שאני אהיה שם איתך. אמרת לי: "ליאור, שתדע, מכל החובשים פה, רק עלייך אני סומך" ... תמיד דאגת שאין עליי מספיק ציוד, היית מלביש עליי עוד ... שיהיה ...
ביום שישי, 11.8.06 החלטנו ביחד להכניס בפעם הראשונה מצלמות לתוך לבנון. שישה אנשים בתוך שיח יושבים, שבת בצהריים, שיא החום, מחייכים ומצלמים.
באותה השבת, 12.8.06 אחרי הצהריים – מתקפלים.
חזרנו לשלומי, אני ואתה עם מגבת על המותניים, בדרך למקלחת, עצרו אותנו בדרך לגאולה ... מהר להתלבש, נכנסים בחזרה. היה לנו ברור שאם נכנסים, אז הפעם כולם ביחד – אני, אתה, חסון, ציפר, זוהר, וואסח, לא את כולם היו צריכים ואמרו לנו שאנחנו יכולים לבחור. אפשר לומר בזאת – התנדבנו!
אחרי הפקודה בתאום נדיר אמרנו: מצלמה – חובה!!
שבת בלילה התמקמות.


יום ראשון בוקר – מתחילים לצלם.
"ליאור, אתה יודע לצלם – תפוס לי זריחה, אבל אחת יפה ... "
כך ביקשת ממני, ואני תפסתי ...
צילמנו גם סרטי וידאו קצרים שאותם היום כבר כולם מכירים. גם אתמול בחדשות, מסתבר שרואים ...
אחרי הטיל הראשון חיכיתי לראות אותך ולא ראיתי ...
טיפלתי בזוהר. בזוית העין ראיתי אותך על אלונקה. אינסטינקט של חובש שולח את העיניים אל בית החזה לראות אם הוא עולה. שלך עלה. ראשך זז ימינה ושמאלה. אמרתי לעצמי שהרופא מטפל בך ושאתה בידיים טובות. רק שבוע לפני אני והדוקטור ביצענו ניתוח שטח בחייל והצלנו את חייו. טיפלתי בזוהר אבל המשכתי להסתכל עליך. רצה אלוהים ובחר בי שאהיה זה שרואה את הנשימה האחרונה שלך. כל כך ראיתי אותה ומאז אני רואה אותה מולי בכל יום ... נשימה נקייה, טהורה, לבנה, שיער קצת חום קצת שטני, לחיים אדומות, אותך ...
אין צורך אמיתי ביום הזיכרון ... כל יום הוא יום זיכרון ... מלאך סמוק, נראה מתבייש. יודע אני שיש. יש מי ששומר ...

משפחת שיינברום היקרה –
זכרו
שותפים אנחנו לתמיד ...

ילד
אני מתגעגע
בכל יום
בכל שעה
אתה איתי
ואני איתך.

ליאור

מילים שכתב ליאור ליניב , בוקר יום הזיכרון לחללי צה"ל , טקס שנערך בבית הקברות במי עמי.




חזרה

 
   מי עמי - © כל הזכויות שמורות    מי עמי  -  אתר האינטרנט  -  מפת האתר  -  רשימת דוא"ל  -  רשימת טלפונים  -  צור קשר